בהתאם להנחייתו של עו"ד משה מזרחי, היועץ המשפטי של רשות המיסים שפורסמה ביוני 2007, החל מיום 1 בספטמבר 2007, לא תכיר עוד רשות המיסים ברכב בבעלות תאגיד, במידה והרכב לא נרשם על שמו של התאגיד במשרד הרישוי. הנחיה זו בתוקף לגבי כלי רכב אשר יירכשו על ידי תאגידים החל מאותו מועד.
עמדת לשכת רואי חשבון, כפי שפורסמה במועד פרסום ההנחיה, הינה, כי הנחיה של היועץ המשפטי אינה גוברת על עקרונות ההכרה בהוצאה לצרכי מס ועל דיני הקניין ו/או מונעת אפשרות מנישום להעלות טענות עובדתיות משפטיות, לרבות כי הרכב שייך לתאגיד, כאשר הרכב נרכש על ידי התאגיד ומופיע בספריו וזאת גם ללא הרישום במשרד הרישוי. מאחר שההנחיה מתחילה להיות מיושמת על ידי עובדי רשות המסים, קיבלה לשכת רואי חשבון חוות דעת משפטית בסוגיה. על פי ההודעה של הלשכה, חוות הדעת "מצביעה על כך שמדובר בהנחיה אשר, ככל שהדברים נראים, לא תעמוד במבחני הדין הקיים".
מומלץ למי שיבחר לפעול בשונה מהנחיית היועץ המשפטי של רשות המסים, לתת בדוחות הכספיים גילוי מלא על הדרך שבה בחר התאגיד לנהוג.
בהתאם לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב) התשנ"ה 1995, לא יהיה צורך עוד במדידת מספר הקילומטרים שנוסע הרכב בשנה ובמקום לקבוע שההוצאות שיותרו בניכוי הן הוצאות הרכב המיוחסות למספר קילומטרים העולה על 9900 ק"מ בשנה, נקבעה נוסחה הלוקחת בחשבון את שווי השימוש במרכיב פרטי. לצורך התרת ניכוי הוצאות בגין כלי רכב, למרות אי שימוש במדידת מספר הקילומטרים לצורך התרת ההוצאה, עדיין יש לרשום את מספר הקילומטרים במד – האוץ בתום יום העסקים האחרון של שנת המס.
הנוסחה החדשה להכרה בהוצאות רכב קובעת באופן גלובלי כי ההוצאות שיותרו בניכוי, יחושבו לפי התוצאה הגבוהה מבין אחת משתי האפשרויות הבאות:
1. רק 45% מההוצאות הכוללות על הרכב – יוכרו כהוצאות מוכרות למס.
2. סכום הוצאות החזקת הרכב הכוללות, בניכוי שווי הרכב הצמוד אשר חושב לעובד שאותו רכב צמוד אליו.
מכאן, שהוצאות החזקת כלי רכב עד 3.5 טון שאינם "רכב תפעולי" ואינם "רכב עבודה" כהגדרתם בתקנות וגם אינם צמודים לעובד ספציפי, יוכרו רק בשיעור של 45% בלבד מכלל הוצאות השנתיות על החזקתם, לרבות הוצאות הפחת ושאר ההוצאות הקבועות עליהם. 55% מההוצאות עליהם לא יוכרו בניכוי.
לגבי עצמאים (רכב פרטי או מסחרי), השיעור המינימאלי של הכרה בהוצאות רכב יעמוד על 45% בהשוואה ל- 25% בתקנות המקוריות.
--
אין להזקק לתוכן מאמר זה מבלי לקבל עצה מקצועית מתאימה שכן אין מטרת המאמר אלא להסב את תשומת לבכם לאמור בו.
